לקפוץ מעל הפופיק: מה חשוב לדעת על הטבור בתינוקות וילדים

במהלך ההיריון, העובר מקבל חמצן וחומרי מזון דרך חבל הטבור, שמחובר לשליה של האם. חבל זה מורכב מווריד ושני עורקים, עטופים בחומר ג’לטיני הנקרא “ג׳ל וורטון”.

מיד לאחר הלידה חותכים את חבל הטבור ונשאר גדם שמתייבש ונושר בדרך כלל תוך ימים עד שבועות. אם גדם הטבור לא נשר עד גיל חודש - מומלץ לפנות לרופא ילדים.

גרנולומה טבורית: זהו גוש קטן של רקמה אדמדמה ולחה, המופיע לאחר נשירת גדם הטבור. לעיתים הוא מפריש נוזל שמכתים את הבגד.

טיפול: לרוב מטופל בצריבה עדינה בעזרת מקלוני כסף (Silver Nitrate) במרפאת כירורג ילדים. מדובר בפעולה פשוטה שאינה כואבת, ולעיתים יש לחזור עליה מספר פעמים. במקרים מסוימים ניתן גם לטפל בקשירה, הקפאה, מלח ואפילו ניתוח - אך לרוב זה לא נדרש.

בקע טבורי בקע בטבור נראה כבליטה או "חדק" קטן, בעיקר כשבוכים או מתאמצים. זהו חור קטן בדופן הבטן, ודרכו לולאות מעיים עלולות לבלוט.

במקרים נדירים, כשיש מספר בקעים לאורך קו האמצע של הבטן, ייתכן שהכירורג יבחר בגישה לפרוסקופית (החדרת מצלמה דרך הבטן), ולעיתים נדרש קיבוע רשת.

ברוב המקרים הפרשה נובעת מזיהום קל, אך לעיתים מדובר בשאריות מבנה עוברי שלא נסגרו כראוי:

זהו זכר לצינורית עוברית שחיברה בעבר את שלפוחית השתן לטבור. לעיתים נשארת פתוחה חלקית או לגמרי, ועלולה לגרום להפרשה מהטבור - לפעמים אפילו שתן.

צינורית עוברית נוספת, שבמצבים נדירים עלולה להישאר פתוחה וליצור קשר בין המעיים לבין הטבור. במקרה כזה - ההפרשה מהטבור תהיה ירוקה וכהה, ולעיתים תכיל תוכן מעי.

מה עושים? בשני המקרים יש לפנות לבדיקה רפואית. האבחון נעשה לרוב בהדמיה, והטיפול - ניתוח לניתוק הצינורית.

רוב מצבי הטבור אצל תינוקות הם תקינים או חולפים מעצמם, אך חשוב להיות ערניים:

בכל שאלה או חשש, מומלץ לפנות לרופא הילדים או לרופא מומחה בכירורגיית ילדים.