שמיעה ולקות שמיעה בילדים

נטע ברקן

פורסם: 02.03.23 | עודכן: 16.04.23

חוש השמיעה משפיע על האופן שבו אנחנו מתקשרים עם סביבתנו. על בסיס חוש השמיעה רוכשים פעוטות וילדים מיומנויות שפה ודיבור. בנוסף, חוש השמיעה מסייע להתמצאות במרחב על ידי זיהוי מקור הקול והיכרות עם צלילי סביבה אופייניים. לליקויי שמיעה בגיל צעיר השפעות נרחבות. כתוצאה מלקות שמיעה יכולה להיות פגיעה ברכישה הטבעית של השפה והדיבור, איכות התקשורת ומובנות הדיבור של הילד. בנוסף, היכולת לקליטת מידע סביבתי באופן ספונטני יכולה להיפגע. לקות השמיעה עלולה להשפיע על פיתוח כישורים חברתיים וההתפתחות הרגשית.

מבנה האוזן

האוזן האנושית מורכבת משלושה חלקים:

האוזן החיצונית כוללת את האפרכסת ואת תעלת האוזן החיצונית, ומסתיימת בעור התוף.

האוזן התיכונה היא חדר הנמצא בתוך הגולגולת, תחילתו בעור התוף וסיומו בכניסה לאוזן הפנימית.בתוך האוזן התיכונה מצויות עצמות השמע המסודרות בשרשרת והן העצמות הקטנות ביותר בגוף האדם. בתחתית החלל נמצא פתח המחבר את האוזן התיכונה עם חלל הלוע. בפתח הזה מתחילה חצוצרת השמע (תעלת אוסטכיוס).

האוזן הפנימית כוללת את השבלול ואת איבר שיווי המשקל. צורת איבר השמיעה היא כקונכיית שבלול ומכאן שמו וממנו יוצא עצב השמיעה ונע אל המוח. בתוך איבר השבלול מצוי נוזל וישנם תאי שערה המתכופפים לפי תנועת הנוזל. בתהליך זה נוצר אות חשמלי המועבר למוח דרך עצב השמיעה.

איך אנחנו שומעים?

גלי הקול שמסביבנו נאספים על ידי האפרכסת בשל צורתה המיוחדת ועוברים לתעלת האוזן החיצונית שבסופה מצוי עור התוף. כאשר גלי קול פוגעים בעור התוף, הם למעשה מרעידים אותו לפי קצב גלי הקול הפוגעים בו. תנודות עור התוף מרטיטות את 3 עצמות השמע שמחוברות בשרשרת זו לזו. עצם השמע האחרונה ששמה ארכובה, מחוברת לשבלול האוזן שנמצא באוזן הפנימית. תנודות עצמות השמע מרעידות את החלק הקרומי של השבלול ויוצרות גל בנוזל השבלול. התנודות בנוזל השבלול מזיזות אלפי שערות קטנטנות שנמצאות בתוך הנוזל. כתוצאה מכך השיערות האלו מתכופפות ובתהליך זה מתורגמים גלי הקול לאותות חשמליים הנשלחים דרך עצב השמע לאזור השמיעה במוח. המוח מפענח את המידע שהתקבל לצלילים ולקולות אותם אנו שומעים.

לקות בשמיעה

בלקות שמיעה קיים קושי חלקי או מלא בקליטת צלילי הסביבה והדיבור. מידת החומרה של לקות השמיעה נעה בין לקות מזערית בשמיעה ועד לחירשות מוחלטת. החומרה נקבעת לפי העוצמה הנדרשת (בדציבלים) לה זקוק הילד כדי שיוכל לשמוע צלילים שונים בטווח תדירויות הדיבור (250Hz-8000Hz).

לקות בשמיעה יכולה להופיע בשתי האוזניים או באוזן אחת, באופן זמני או לצמיתות. הסיבה ללקות השמיעה יכולה להיות בעיה מסוימת באחד או יותר משלבי תהליך השמיעה. הלקות יכולה להיות גנטית או נרכשת (הצטברות נוזלים באוזן התיכונה, דלקת קרום המוח ועוד), והיא יכולה להופיע מיד לאחר הלידה או בשלבים מאוחרים יותר.

סוגי לקויות בשמיעה:

ליקוי שמיעה על רקע הולכתי - ליקוי שמיעה הנוצר בעקבות בעיה באוזן החיצונית או התיכונה. נוצרת פגיעה במעבר גלי הקול אל האוזן הפנימית ועצב השמע. דוגמא נפוצה לכך, היא נוזלים באוזן התיכונה. ליקוי שמיעה הולכתי קבוע או לאורך זמן ממושך, מצריך לרוב התערבות רפואית.
לקוי שמיעה על רקע תחושתי-עצבי - לקוי שמקורו באוזן הפנימית או בעצב השמע. במצב כזה קיימת פגיעה בתרגום גלי הקול לאותות חשמליים ו/או בהעברתם דרך עצב השמיעה עד למרכז השמיעה במוח. לדוגמא חשיפה ממושכת לרעש או שימוש בתרופות המסכנות את השמיעה, עלול להביא ללקות שמיעה מסוג זה.
ליקוי שמיעה מעורב- ליקוי שמיעה הנגרם משילוב ליקוי שמיעה הולכתי וליקוי תחושתי עצבי.

סימנים לירידה בשמיעה לפי קבוצות גיל:

הסימנים לירידה בשמיעה משתנים בהתאם לגיל הילד. אם עולה חשד לקושי בשמיעה חשוב לגשת לבדיקת רופא אא"ג ולפנות למכון שמיעה לבדיקת שמיעה.

0-12חודשים

עד גיל חצי שנה: התינוק אינו מגיב (למשל- בכי, מצמוץ, הפסקת מציצה) למשמע רעש חזק ופתאומי, כמו סיר שנופל על הרצפה
מעל גיל חצי שנה: התינוק אינו מחפש את מקור הקול בסביבה שקטה- למשל כאשר קוראים בשמו או שאינו ממלמל או שמילמל והפסיק למלמל

24-12 חודשים

הפעוט אינו מגיב לדיבור בעוצמת קול רגילה
הפעוט אינו מחקה מילים או מפיק מילים ראשונות (כל צליל בעל משמעות קבועה נחשב מילה) וצירופים לקראת גיל שנתיים
הפעוט ממעט להשתמש בקולו
הפעוט סובל מנוזלים ו/או דלקות אוזניים חוזרות

36-24 חודשים