אפילפסיה בילדים: סערה חשמלית במוח

אפילפסיה (כפיון, או מחלת הנפילה בשמה העממי) היא הפרעה נוירולוגית המתאפיינת בפרכוסים חוזרים הנגרמים כתוצאה מהתפרצויות של פעילות חשמלית לא תקינה בתאי העצב במוח. סוג הפרכוס תלוי במיקום הפעילות החשמלית במוח ובעוצמתה.

מהם הגורמים להופעת אפילפסיה?
להפרעה בפעילות החשמלית במוח יכולות להיות סיבות שונות ומגוונות כולל מומים מולדים שנגרמו במהלך התפתחות המוח, פגם גנטי, הפרעות מטבוליות (הפרעות בחילוף חומרים), או צלקות שנוצרו בקליפת המוח בעקבות חבלות, זיהומים, גידולים או אירועים מוחיים. לעתים גם בתום בירור נרחב לא יימצא גורם להתפתחות האפילפסיה.

מהם הסימפטומים של פרכוס אפילפטי?
פרכוס המתחיל בשני צידי המוח בו בזמן או באזורים נרחבים של המוח, נקרא פרכוס כללי. פרכוס שתחילתו בשינויים חשמליים המוגבלים לאזור אחד בלבד של המוח, נקרא פרכוס חלקי.

מהם סוגי הפרכוסים הכלליים?
ישנם כמה סוגים של פרכוסים כלליים:

• פרכוס טוני קלוני (נקרא גם פרכוס גדול) - פרכוסים אלה הם הנפוצים ביותר, ויש להם שני שלבים: בשלב הראשון, שנקרא השלב הטוני, הילד מאבד לפתע את ההכרה, נופל וכל גופו נמתח בעוצמה. בשלב השני, שנקרא השלב הקלוני, סובל הילד החולה מרעד חזק בגפיים ובראש. בשלב זה עלול החולה גם לנשוך את לשונו, להפריש קצף מהפה ולאבד שליטה על הסוגרים. פרכוס כזה נמשך שתיים עד שלוש דקות, אך לאחריו שרוי החולה עוד דקות ארוכות במצב של בלבול. ישנם חולי אפילפסיה שסובלים רק מפרכוסים טוניים או רק מפרכוסים קלוניים. לרוב פרכוסים אלה הם הרבה פחות חמורים מפרכוסים טוניים קלוניים.
  
• ניתוקים (נקרא גם פרכוס קטן) - החולה מאבד את ההכרה לזמן קצר ומתנתק מסביבתו - הוא לא מודע למה שקורה לו, אינו נשמע להוראות שנותנים לו, ולאחר הפרכוס אינו זוכר דבר ממה שאירע לו. במהלך הפרכוס עיניו אמנם פתוחות אך המבט מזוגג. לעתים ניתן לראות רפרוף של העפעפיים תוך כדי הפרכוס. פרכוס כזה נמשך שניות ספורות עד חצי דקה, ולרוב אינו מלווה בתנועות פרכוסיות בגפיים.
  
• פרכוס מיוקלוני - מתאפיין בתנועה בלתי רצונית, פתאומית וקצרה. התנועה הזאת יכולה להיות יחידה או במסגרת רצף של תנועות, ממוקדת או מפושטת, אך ניכרת במיוחד בגפיים. תנועה זו עלולה לגרום לנפילת חפצים מהידיים.
  
• פרכוסים א־טוניים - מתאפיינים באובדן הכרה שמלוּוה ברפיון מוחלט של השרירים ובנפילה, ועלולים לגרום לחבלות, ילדים אלה צריכים לחבוש קסדה.

מה ההבדל בין פרכוסים מוקדיים פשוטים לבין פרכוסים מוקדיים מורכבים?

הפרכוסים האפילפטיים המוקדיים נחלקים לשני סוגים: פשוטים ומורכבים. פרכוסים מוקדיים מתחילים באזור נקודתי במוח ובאים לידי ביטוי באופנים שונים - בהתאם לאזורים במוח שבו הם מתרחשים. לדוגמה, פרכוס אפילפטי שהמוקד שלו הוא באזור ששולט בתנועה יבוא לידי ביטוי בתנועה של אחת הגפיים.  אם המוקד הוא באזור במוח שאחראי לראייה, עלולה התוצאה להיות הזיות ראייה. באותו האופן אפשריות גם הזיות שמיעה והזיות ריח. בפרכוס מוקדי פשוט הילד בהכרה מלאה ומודע לחלוטין למה שקורה סביבו.בפרכוס חלקי מורכב יש שינוי במצב ההכרה, אוטומטיזם ושיכחה (אמנזיה) של המאורע.

האם יש הפרעות אפילפטיות שמופיעות רק בילדים?
כן, קיימות הפרעות אפילפטיות ייחודיות לילדים ואילו הנפוצות שבהן:

• Infantile Spasms – פרכוסים קשים בתינוקות מתחת לגיל שנה, המחייבים אבחנה מהירה וטיפול מוקדם, בדרך כלל בזריקות של סטרואידים.
  
• Benign Focal Epilepsy of Childhood – אפילפסיה שפורה שכיחה יחסית בגיל הילדות, המגיבה היטב לטיפול וחולפת לרוב עם הגיל.
  
• Juvelie Myclonic Epilepsy – אפילפסיית גיל הנעורים. במקרים אילו יש חשיבות גדולה במיוחד לאבחנה מדויקת, כדי לאפשר טיפול תרופתי מתאים.

מה לעשות במקרה של פרכוס?

להשגיח על הילד ולהישאר רגועים.

למדוד כמה זמן נמשך הפרכוס. אם הפרכוס נמשך יותר מ־5 דקות, יש להזמין לאמבולנס או להגיע לחדר מיון.

להשכיב את הילד במקום מוגן מעצמים חדים או חמים.

להשכיב את הילד על הצד, או לפחות להטות את ראשו הצידה, כדי למנוע חסימת דרכי הנשימה בהפרשות.

מה לא לעשות במקרה של פרכוס?

לא לשים דבר בפה של הילד ובשום אופן לא לנסות להוציא את לשונו.

לא להגביל את התנועות.

לא לשפוך מים או לנסות לתת לילד לשתות.

לא לנסות לעצור את הפרכוס.

לא לבצע הנשמה.

האם כל פרכוס אפילפטי מעיד על אפילפסיה?
לא כל פרכוס אפילפטי מעיד על קיומה של מחלת אפילפסיה. פרכוסים חד־פעמיים יכולים לנבוע מאירועים חולפים כמו חום גבוה אצל ילדים, ירידה דרסטית ברמת הסוכר בדם או חבלה בראש. רק פרכוסים אפילפטיים חוזרים ונשנים, שהגורם להם אינו אירוע חיצוני חולף, מוגדרים אפילפסיה.

האם ילדים עם אפילפסיה מתפקדים באופן תקין בין הפרכוסים?
בין הפרכוסים אין למחלה שום סימפטומים והחולים בה מרגישים ומתפקדים באופן רגיל לגמרי, כמו ילדים אחרים.

האם אפילפסיה היא מחלה נפוצה?
מעריכים כי לאחוז אחד מאוכלוסייה יש אפילפסיה (Epilepsy). מספר הלוקים באפילפסיה בישראל הוא כ־45,000. מספר הלוקים במחלה מעט גבוה יותר בזכרים בהשוואה לנקבות.

איך מאבחנים אפילפסיה?
הבדיקה המרכזית לאבחנה וסיווג של ההפרעה האפילפטית נעשית במכון ה־EEG במרכז שניידר, שם מתבצעת בדיקת אלקטרו־אנצפלוגרם. מדובר בבדיקה פשוטה ולא פולשנית לרישום האותות החשמליים של המוח. הבדיקה נעשית באמצעות  אלקטרודות המוצמדות לקרקפת של הנבדק, ורישום הגלים החשמליים מופיע על צג. באמצעות הבדיקה ניתן לגלות את הגלים האופייניים לאפילפסיה כללית ולאפילפסיה מוקדית. את הבדיקה ניתן לעשות הן כשהנבדק ער והן כשהוא ישן. עם זאת, בדיקת EEG אינה מזהה במקרים רבים פעילות חשמלית חריגה - גם אצל מי שהוכח כי הוא סובל מאפילפסיה - אם היא נעשית בתקופה שבין פרכוסים. במקרים קשים ניתן לעשות בירור במעבדות משוכללות שבהן עוקבים אחר החולים במשך זמן ממושך יותר כדי לזהות את המוקד שאחראי לפרכוסים.

את הבדיקה ניתן לבצע בערנות, בשינה או לאחר חסך שינה – כאשר הנבדק לא ישן במשך כל הלילה הקודם לביצוע הבדיקה. בדיקה מסוג זה מאפשרת רישום אופטימלי של הפעילות המוחית החשמלית במצב עירות, בשינה ובמצבי המעבר ביניהם. בזמן ביצוע EEG נחשף הנבדק לגירויים שונים, כמו גירוי אור ונישום יתר (נשימות עמוקות סדירות) כדי להגביר את הסיכוי לחשוף את המוקד האפילפטי. לרשות המכון עומד גם מכשיר EEG דיגיטלי ממוחשב וחדיש.

החשד לאפילפסיה עולה במקרים רבים  עקב התעלפות פתאומית או אובדן הכרה. אולם לעתים קרובות, לאחר בירור ועיבוד קפדני של הבדיקות, מתגלים מקרים אילו כבעיות מסוג אחר, כמו הפרעה לבבית, הפרעות שינה, הפרעות התנהגות וכדומה. במקרים אלה מופנים הילדים לבירור ולטיפול במחלקות ובמכונים המתאימים.

אילו עוד בדיקות עשויות לסייע באבחון אפילפסיה?
MRI מוח או CT מוח הן בדיקות הדמיה שעשויות להצביע על פגמים מבניים ברקמת המוח, ולכן הן מסייעות לגלות את האזור במוח שבו נמצא המוקד האפילפטי. שינויים מבניים שגורמים לאפילפסיה כוללים גידולים, ציסטות, מומים מולדים (עיוותים מבניים) ובעיות בכלי הדם.

איך מטפלים באפילפסיה?
הדרך הטיפולית המקובלת כיום היא נטילת תרופות. אם התרופה נלקחת בצורה קבועה ומסודרת, ניתן להגיע לאיזון, להפחית את הפרכוסים ואף למנוע אותם. לאחר אימות האבחנה וקביעת סוג ההפרעה האפילפטית, מותאם טיפול תרופתי באחת או יותר מהתרופות האנטי־אפילפטיות, מהדור הישן והחדש. במסגרת עבודת המרפאה נעשה שימוש בכל סוגי התרופות האנטי־אפילפטיות, כולל תרופות חדישות במסגרת ניסויים קליניים מבוקרים. בנוסף לכך, בחלק מהמקרים ניתן לשקול את הטיפולים הבאים: דיאטה קטוגנית מבוססת על תזונה עשירה בשומנים, מעט חלבונים וללא סוכרים והשתלת קוצב ווגאלי. במקרים מתאימים מופנה החולה להוצאת מוקד אפילפטי בניתוח, לאחר הערכה קפדנות של מקור הפרכוסים בבדיקת Video/EEG והשוואה לממצאי ההדמיה המוחית.

האם אפילפסיה היא מחלה לכל החיים?
רבים מהילדים מצליחים להחלים מאפילפסיה, בעוד שבמבוגרים מדובר לרוב במחלה כרונית.

פרופ' הדסה גולדברג־שטרן היא מנהלת מרפאת אפילפסיה במכון לנוירולוגיה במרכז שניידר