מכשירי שמיעה לילדים - מדריך להורים

התאמת מכשירי שמיעה לילדים חייבת לקחת בחשבון את צרכיהם המיוחדים, אשר נגזרים מגילם ומשהייתם בבית הספר - וזאת בשונה מצרכיהם של תינוקות מצד אחד ומבוגרים מהצד האחר. גם  את אוכלוסיית התלמידים בבתי הספר אפשר לחלק לשתי קבוצות: ילדים צעירים לעומת מתבגרים, כאשר לכל אחת מהקבוצות ישנם צרכים ייחודיים משלה.

ילדים, בשונה ממבוגרים, נמצאים רוב שעות היום בסביבה שמיעתית קשה ומשתנה. התנאים האקוסטיים בכיתה קשים, כיוון שהם מאופינים במגוון רב של רעשים: תזוזת כסאות, רשרוש ניירות, לחשושי הילדים, מוזיקת רקע ועוד. במהלך היום הילד אף עובר מסביבה אקוסטית אחת לשניה: מהכיתה לחצר בית הספר או לאולם הספורט, בו בדרך כלל קיימת רמת הדהוד גבוהה. בתנאים כאלה, ילד לקוי שמיעה המשתמש במכשירי שמיעה מתקשה יותר משאר הילדים.

מהם ההבדלים העיקריים בין ילדים לקויי שמיעה למבוגרים לקויי שמיעה?
יכולות התפתחותיות בילדים שונות מאילו של מבוגרים. מחקרים רבים השוו בין תפקודם של ילדים צעירים לעומת מבוגרים, ונמצאו הבדלים ניכרים בין אוכלוסיות אלו:

• ילדים צעירים זקוקים למידת נשמעות (Audbility) טובה יותר של המידע השמיעתי, בעיקר בעבור עוצמות שיחה חלשות או לדיבור ממרחק.
  
  
• ילדים זקוקים ליחס דיבור־רעש טוב יותר ממבוגר.
  
  
• בתנאי האזנה קשים, בהם קיים הדהוד יחד עם רעש, ילדים צעירים יבינו צלילי דיבור פחות ממבוגר באותם תנאים.
  
  
• ילדים אינם יכולים לנצל במלואם את יתרונות ההקשר הסמנטי לשם המשפט.
  
  
• לילדים יש יכולת נמוכה יותר לעשות שימוש יעיל ברמזים אקוסטיים.
  
  
• רגישותם של הילדים לקיומו של גירוי שמיעתי חדש או שונה נמוכה בהשוואה לרגישותם של מבוגרים.
  
  
• לילד הצעיר יש יכולת שיתוף פעולה מוגבלת בהשוואה למבוגר, וכך גם בנוגע ליכולתו לדווח על תחושותיו עם מכשירי השמיעה.
  

בשל שונות זו, נוכל לקבל מהילד הצעיר פחות מידע באשר לנוחות השמיעה עם המכשירים, איכות הצליל, מובנות הדיבור, עוצמות חזקות או נוחות.

מהם הצרכים הייחודים של קויי השמיעה המתבגרים?
בלקויי שמיעה מתבגרים, בחטיבת הביניים ובבית הספר התיכון, יש להשקיע זמן ומאמצים גדולים כדי להביא להכרה בצורך בשימוש במכשירים. עלינו להיות רגישים מאד לצרכיו של המתבגר, ולהבין את שיקוליו בבחירת גודל מכשירי השמיעה. בהתאמת מכשירי שמיעה למתבגר, יש לשקול היבט אסתטי וחברתי משמעותי. המתבגר מושפע מאוד מהדרך בה הוא נתפש בעיני חבריו, ולעתים מעדיף שלא להשתמש במכשירי שמיעה ובלבד שלא ייתפש כחריג.

גם לשימוש במערכת ה־FM יש לעשות הסברה נכונה, כיוון  שבשל השימוש במערכת זו על המתבגר בעצם להכריז  על ליקוי השמיעה שלו בפני חבריו ובפני המורה. עם זאת, תמיד יש לשקול מהם הקווים האדומים שלנו ועד כמה ניתן לוותר למתבגר. כלומר, בהתאם להבנת צרכיו, לנסות להשיג ממנו הסכמה להתקרב ככל האפשר למה שבאמת זקוק. לדוגמה: אם הוא זקוק למערכת FM והתפשרנו על כך, חשוב לנסות ולא להתפשר על גודל המכשירים להם הוא זקוק (בתוך האוזן או מאחורי האוזן).

למרות ההבדלים הניכרים בין הילד למבוגר, עדיין עומדות בפנינו מטרות דומות בהתאמת מכשירי השמיעה:

• שמיעת דיבור שקט בעוצמה מספקת ודיבור ממוצע בעוצמה נוחה.
  
  
• הימנעות מעוצמות חזקות מדי ומסיכון לנזק שמיעתי. כאן יש לשקול הגבלת עוצמה וכן טווח גלגל העוצמה (VC) במכשירי השמיעה. לא חייבים לתת לילדים בגילאי בית הספר מכשירים עם VC אוטומטי, אך רצוי לתת להם טווח VC מצומצם כדי להימנע מהגברה חזקה מדי, שעשויה לגרום לנזק בשמיעה.
  
  
• שמירה על דיבור מובן ואיכות צליל מירביים.
  
  
• יש לשמור על מטרות הללו גם בתנאי סביבה משתנים של דובר, אקוסטיקה, רעש סביבתי והידהוד.

איך ומתי מתאימים מכשיר שמיעה?
חשוב להתאים מכשירי שמיעה מיד לאחר שמאבחנים ירידה בשמיעה, כדי שהתהליך השיקומי הכולל של הצוות האודיולוגי והצוות המשקם יחל מוקדם ככל האפשר. להתאמה זו יש ארבעה שלבים:

• שלב ההתוויה (Prescription): קביעת תכונות רצויות מהמכשיר, המתבססות על מידע לגבי הנבדק וידע על האקוסטיקה של דיבור ורעש. בשלב זה משתמשים בנוסחאות התאמה שונות, המציבות גרף מטרה לביצועי המכשיר.
  
  
• שלב הבחירה (Selection): מציאת והתאמת מכשיר שמיעה, שיתאים להתוויה (קרוב ככל האפשר  לנוסחת ההתאמה). רצוי לבחור במכשירים שאינם בגבול העליון של יכולת ההגברה שלהם, כדי שניתן יהיה לכווננם ולהגביר אותם אם יהיה שינוי במצב השמיעה.
  
  
• שלב האימות (Verification): בחינת ביצועים אקוסטיים על הילד, כדי לוודא שמטרות ההתוויה אכן הושגו.
  
  
• שלב הביסוס (Validation): התהליך בו ייקבע האם ההתוויה היתה מתאימה מלכתחילה, כלומר האם היכולת האודיטורית שהשיג הילד אכן הגיעה לרמתה המירבית.

מהן התכונות הנדרשות ממכשיר שמיעה איכותי?
מכשירי שמיעה דיגיטליים מאפשרים התאמה גמישה, אישית ומדוייקת יותר. במכשירי שמיעה ניתן להשתמש בהגברה מרובת ערוצים, המאפשרת כוונון עדין יותר של המכשירים. תכונות נוספות של מכשירים אילו: 

• מערכות רב ערוציות של דחיסת צליל, המאפשרות נוחות שמיעה של קולות חזקים, תוך שימור נוחות שמיעה של  קולות דיבור חלשים וממוצעים.
  
  
• מערכות לזיהוי והדגשת דיבור יחסית לרעש.
  
  
• מערכות למניעת משוב (Feedback).
  
  
• אפשרות חיבור למערכות FM, המאפשרות גישה טובה יותר למידע שפתי באמצעות גישור על מרחק בין הדובר למאזין, מבטלות תנאים אקוסטיים גרועים, ומשפרות יחס דיבור־רעש. 

מה עדיף - מיקרופונים כיווניים או מערכות FM?
ניתן לשקול שימוש במיקרופונים כיווניים המשפרים יחס דיבור רעש, על אף שבילדים צעירים רצוי לבחור במכשירים דיגיטליים מתקדמים, העוברים באופן עצמאי בין מיקרופון כיווני לסביבתי בהתאם לדגימת הסביבה שעושה המערכת, כדי למנוע מהילד לעשות שינויי תוכניות במכשיר מתוך חוסר או מקריות.

מערכות מתקדמות אילו עשויות לתת מענה טוב במקרים בהם תנאי ההאזנה הינם קשים ויש קושי להשתמש במערכת FM. לדוגמה: הסעות בית ספר או אוטובוס, שם אין דובר עיקרי קבוע ויש קושי בהעברת מיקרופון ה-FM מדובר לדובר. מקומות ומצבים דומים הם עבודה קבוצתית בכיתה, קפיטריה, מסעדה, מסיבה. בכל אלה יש יתרון למיקרופונים כיווניים על פני מערכת FM.  בנושא זה עולות גם כמה שאלות: האם ילדים יתמקדו בדובר עם העיניים או עם הראש? האם בזמן כתיבה הם ירימו את ראשם כדי להקשיב? האם יש מצבים רבים בהם המורה אינה פונה ישירות אל הכיתה (בזמן רישום על לוח תוך כדי דיבור)? בכל המצבים הללו, מערכת המיקרופונים הכיווניים אינה עובדת בצורה המיועדת לה, ובכך משפיעה על התיפקוד השמיעתי של הילד.

אילו בדיקות צפויות לילד לאחר התאמת מכשיר שמיעה?
לאחר בחירת המכשירים וכוונונם, יש לאמת את תוצאות ההגברה. הילד יעבור מספר בדיקות בחדר אטום:

• בדיקות דיבור שנותנות לנו מידע כיצד שומע הילד אות או דיבור חלש, ובמידת האפשר - דיסקרימינציה.
  
  
• בדיקות עם גירוי Narrow Band או Warble Tone. לשם ביצוע בדיקות אילו יש לכבות במכשירי השמיעה את מערכות זיהוי והדגשת הדיבור או את מנגנוני זיהוי הרעש. זאת כדי למנוע מצב בו המכשיר יזהה את אות ה־Narrow Band כרעש, ואת אות ה־Warble Tone  כפידבק.

שלב ביסוס ההתאמה של המכשיר מחייב שיתוף פעולה שוטף של הצוות המשקם את הילד, ההורים והצוות החינוכי. הורי הילד הם  מקור מידע משמעותי באשר לתיפקודו לאחר התאמת מכשירי השמיעה, והם אלו שמונחים לשים לב לשינויים בתגובותיו של ילדם: האם הילד רגוע עם המכשירים? האם מעונין להרכיבם במהלך היום? האם חל שיפור בתיפקודו בבית הספר ובהישגיו הלימודיים? האם הוא סובל מעוצמת ההגברה של המכשירים?

הצוות המקצועי המשקם והצוות החינוכי, העוקבים אחר התקדמותו של הילד, מספקים מידע לגבי תפקודו עם המכשירים. לאחר מכן יש לעשות כוונון נוסף של המכשירים, ושוב בחינה מחדש של תיפקודו השמיעתי על ידי  הצוות המשקם וההורים.

חשיבות הצורך בשיקום שפתי ושמיעתי עולה דווקא לאחר התאמת מכשירי השמיעה. בתהליך השיקום חשוב לאפשר לילד שימוש בערוץ שמיעתי ביחד עם ויזואלי, כלומר קריאת שפתיים, שמשלימים זה את זה. נמצא כי המידע הוויזואלי הוא הזמין ביותר בעוד המידע השמיעתי אובד בתנאי האזנה ברעש, במיוחד לבעלי ליקוי שמיעה. המוח האנושי מותאם לעשות אינטגרציה של מידע ממקורות שונים, כדי ליצור תפישה שלמה אחת, כלומר הבנת דיבור כתוצאה מקבלת מידע ויזואלי יחד עם שמיעתי. אימון הערוץ השמיעתי חשוב  על מנת למשוך את תשומת לב הילד להיבטים השונים של הדיבור, ולפתח בו את הביטחון העצמי במצבים בהם קריאת שפתיים אינה אפשרית.


טלי גרינשטיין היא קלינאית תקשורת במרכז לשתל קוכליארי