תפיסה שמיעתית - מגילוי הצליל ועד ההבנה

הרכבת מכשיר שמיעה או השתלת שתל קוכליארי מאפשרת לילד להתחיל בתהליך הלמידה השמיעתית. על אף שמכשירי השמיעה או השתל מספקים לילד מידע שמיעתי רב, הוא יתחיל להשתמש במידע זה ביעילות רק תוך תהליך ארוך של התנסות, גילוי, הצלחות, לעתים כישלונות והרבה הרבה חזרות.

מסע הלמידה השמיעתית עובר דרך רצף של ארבעה שלבי התפתחות קשב ותפיסה שמיעתית. הילד אינו חייב לסיים שלב כדי לעבור לשלב הבא  אלא יכול לנוע בין השלבים השונים ברמות תפקוד שונות. השלב הראשון הינו הכרחי כדי שאפשר יהיה להמשיך במסע השמיעתי.

השלב הראשון - הגילוי (Detection) 
הילד לומד להגיב לקולות ורעשי סביבה. הוא לומד לגלות קיום או אי קיום צליל בסביבתו. זהו הצעד הראשון בלמידה השמיעתית. אנחנו מדברים בגילאים הרכים על תגובת עצירה, הרמת מבט, חיפוש מקור הקול. בגילאים מעט בוגרים יותר תיתכן תגובת התנייה במשחק כמו השחלת טבעת על עמוד כל פעם שהילד שומע קול בסביבתו. בשלב זה מטרתנו להגיע לכך שהילד ישתמש ביכולת השמיעה במהלך היום ויראה לנו באופן ספונטני שגילה קולות בסביבתו.  לגילוי הספונטני קודם בדרך כלל תהליך למידה של הפניית תשומת לב הילד לקיום קולות וצלילים בסביבתו הקרובה או הרחוקה יותר. "שמעתי את אבא מדבר. זה הקול של אבא !", "שומעים מוסיקה בוא נרקוד ביחד...", "לא שומעים כלום, שקט בוא נחכה…"

השלב השני - ההבחנה (Discrimination) 
הילד רוכש יכולת להבדיל בין דוברים שונים: קולו של אבא לעומת קולה של אמא, קול של ילד לעומת קול של מבוגר, מוזיקה לעומת דיבור, רעש לעומת דיבור. הילד גם מתחיל להבחין בקולו שלו לעומת קולות האחרים. בשלב זה הוא גם רוכש יכולת לחקות צליל שהשמענו לו. אם הקשנו בקוביות, הוא יחזור על הצליל. אם הקשנו בתוף הוא יהיה מסוגל לחקות. לעתים הוא יחזור על מילים שאמרנו או על תנועות (לדוגמה - אי לעומת או). הילד יתחיל להבחין בין קולות בסביבתו הקרובה לבין קולות מרוחקים יותר. בשלב זה מתחילה גם ההבנה שלצליל יש משמעות: זה קול של קשקשן או תוף, דפיקה בדלת מבשרת שמישהו בא. מתחילה הבנת הצליל ביי ביי לפרידה, הבנת המילה אסור או לא, ששש..., מממ... טעים. במעבר בין שלב זה לבא אחריו מתחיל הילד לקשר בין צליל למילה במערכת צלילי הקשב הראשוניים: כמו מווו  לפרה, האו האו לכלב, מיאו לחתול וכדומה.

השלב השלישי - הזיהוי (Identification)
במהלך שלב זה הילד רוכש מיומנויות שמיעתיות רבות המאפשרות לו להבין שפה דבורה פשוטה בסביבתו הקרובה. בשלב זה הילד רוכש יכולת להבחין בין קצב מהיר לאיטי, בין קול חזק לחלש, בין גוון קול כועס לקול עצוב או שמח. הוא לומד להבחין במרכיבי ההנגנה של הדיבור כמו: הבנת ההנגנה של משפט שאלה או הבנת הטון של משפט איסור לדוגמה.

בשלב זה הילד הופך למסוגל לזהות שירים לפי המקצב שלהם. הוא יכול לעיתים לבצע רצף של פעולות המראות זיהוי השיר כמו: "ידיים למעלה על הראש, עשר אצבעות לי יש, נד נד" ועוד. במהלך שלב זה הילד רוכש יכולת להבין כי מילה ששמע מייצגת חפץ או תמונה. אם הילד ישמע למשל את הצליל מיאו או את המילה חתול, הוא יהיה מסוגל להצביע על התמונה או החפץ המתאימים. הילד בונה שליטה מלאה במערכת צלילי הקשב הראשוניים ומסוגל להראות תמונה או חפץ על פי שמיעה. הילד רוכש יכולת להבחין בין מילים ארוכות לקצרות כמו: אוטובוס לעומת בובה לעומת פיל. הוא לומד להבחין בין מילים בעלות מספר הברות זהה כמו: סוכריה לעומת אווירון, או בין בובה למיטה, או בין סיר לקוף. הוא לומד להבחין בין מילים בנות הברה אחת השונות ביניהן במאפיינים שונים: פיל לעומת סוס, גיר לעומת קיר, שוט שמכים בו לעומת שוט בסירה וכדומה.

במעבר בין שלב זה לבא אחריו הילד מתחיל להבין על פי שמיעה ביטויי יום יום והוראות פשוטות המתייחסות למצבים שכיחים בסביבתו הקרובה כמו: בוקר טוב, איזה יופי, כל הכבוד, איפה אמא?  בוא אלי, שב פה, תן ל…

השלב הרביעי - ההבנה (Comprehension)
הבנה, בהקשר זה, היא  היכולת להבין משמעות שפה דבורה על ידי מתן תשובה לשאלות, ביצוע בקשות, לקיחת חלק בשיח, או ניסוח במילים אחרות של ספור ששמע. בשלב זה הילד מראה יכולת להבין ביטויים יומיומיים כמו:  בוקר טוב, איזה יופי, כל הכבוד.

הוא מראה יכולת לבצע בקשות פשוטות כמו: תן לאמא את .., איפה ה…, שים את… ב…

הילד מסוגל לבצע הוראות יום יומיות במסגרת הגנית. כמו: שים את התיק שלך במקום, שים את הציור במגירה שלך, לך לשטוף ידיים, תן ל… את המספריים וכדומה.

הילד רוכש מיומנות לבצע שתי בקשות ויותר. כמו: קח את הפרה ושים אותה ליד העץ.

הוא מתחיל להבין משפטים פשוטים כמו: הילד אוכל תפוח גדול.

הוא מסוגל לתת חפץ או תמונה על פי הגדרה כמו: תן לי חיה שנותנת לנו חלב.

הוא מתחיל להבין משפטים מורכבים יותר כמו: שים את המדבקה הכחולה על האף של דני.

הוא מסוגל לענות על שאלות כמו: זה האוטו של דני? – לא זה של יוסי.

הוא מסוגל לענות על שאלות כמו: מה עושים כשעייפים?

הוא מסוגל לספר ספור ששמע במילים שלו.

הוא מסוגל לענות על שאלה כמו: מה עשית היום בגן?

הוא מסוגל לחזור על משהו ששמע במילים שלו כמו: יוסי סיפר היום בגן שאבא שלו נסע לטיול רחוק.

הוא מסוגל להעיר הערה רלוונטית בשיחה כמו: הגננת מספרת על הגשם שירד והילד מספר שגם הוא טייל בגשם ונרטב.

הילד מסוגל להבין דבור על רקע רעש ולהבחין בין מידע חשוב למידע מיותר.  לדוגמה: עונה למורה על שאלה ששאלה למרות שבקרבתו מתנהל שיח בין ילדים.

 טלי גרינשטיין היא קלינאית תקשורת במרכז לשתל קוכליארי