אילמות סלקטיבית: כשהילד שותק מרוב חרדה

אילמות סלקטיבית היא הפרעת חרדה, המאופיינת בחוסר יכולת לדבר במצבים חברתיים מסויימים, למרות יכולת לדבר במצבים אחרים. על פי רוב, הילדים מדברים בבית עם בני משפחה קרובים, אולם אינם מדברים מחוץ לבית ו/או אינם מדברים עם אנשים מחוץ למשפחה. לעתים הילדים אינם מדברים רק עם קבוצת אנשים מסויימת (לדוגמה: מדברים עם מבוגרים אך לא עם  ילדים, או להיפך).

הסלקטיביות בדיבור גורמת לפגיעה בתפקודים החברתיים והחינוכיים של הילד ובאיכות חייו. רוב הילדים מתוארים כילדים ביישנים, ורבים מהם סובלים מחרדה חברתית. נוסף לכך, כשליש מהילדים הלוקים באילמות סלקטיבית סובלים מהפרעת חרדה נוספת.

האם אילמות סלקטיבית היא תופעה רצונית?
הפסיכיאטר הגרמני אדולף קאסמאוול הגדיר את התופעה כבר ב־1877. מאז ובמשך יותר ממאה שנה כונתה ההפרעה בשם אילמות אלקטיבית (Elective mutism), כיוון שסברו כי מדובר באילמות רצונית ומתוך בחירה. כיום ידוע שילדים הסובלים מכך אינם נמנעים מדיבור בשל חוסר רצון, אלא בשל בעיה נפשית. לכן, החל משנת 1994 אנחנו מכנים את התופעה בשם אילמות סלקטיבית (Selective mutism) או אילמות בררנית. 

מהן הסיבות להופעת ההפרעה?
אילמות סלקטיבית נפוצה יותר בקרב משפחות, שבהן יש הפרעות חרדה. לכן, כי יש להפרעה מרכיבים גנטיים וסביבתיים.

האם אילמות סלקטיבית היא תופעה נפוצה?
שכיחות ההפרעה נעה בין 0.2% עד 0.5% מהאוכלוסייה.

האם מדובר בהפרעה שמופיעה רק בילדים?
אילמות סלקטיבית מופיעה בילדות, אך אם לא מטפלים בהפרעה היא עלולה להימשך בגיל מבוגר.

באיזה גיל ההפרעה צפויה להופיע לראשונה?
ההפרעה מופיעה לרוב עם הכניסה למסגרת חינוכית ובממוצע מזהים אותה לראשונה סביב גיל שלוש. במרבית הילדים, עוד קודם לגיל זה, עשויים להופיע התסמינים הבאים: דיבור בקול חלש ושימוש במילים מעטות. לילדים עם אילמות סלקטיבית עשויה להיות התנהגות אופיינית עוד כשהיו תינוקות: חרדות פרידה, חרדה קיצונית מזרים וביישנות.

האם יש הבדל בין בנים לבנות?
אילמות סלקטיבית נפוצה יותר בבנות ביחס של כמעט פי 2 בהשוואה לבנים. גם הפרעות חרדה אחרות נפוצות יותר בבנים בהשוואה לבנות.

איך מאבחנים אילמות סלקטיבית?
לאילמות סלקטיבית יש מאפיין ברור: מצד אחד, הילד נמנע באופן עקבי מלדבר במצבים מסויימים או עם אנשים מסויימים, כאשר מהצד האחר הוא מדבר באופן רגיל במצבים אחרים או עם אנשים אחרים. במרבית המקרים הילד גם נוטה להיות חששן או ביישן.

האם לילדים עם אילמית סלקטיבית יש גם מאפיינים חיצוניים?
כאשר הם חשים חרדה, רבים מהילדים הסובלים מהתופעה יציגו פנים קפואות, שפת גוף נוקשה והם יימנעו  מקשר עין.  מאפיינים אילו באים לידי ביטוי בעיקר בילדים צעירים, או כאשר הם פוגשים  אדם זר. ככל שהילד בוגר יותר או שנמצא בסביבה מוכרת יותר, כך גם פוחתים סימני החרדה בגופו.

האם צריך לטפל או שמדובר בתופעה שתחלוף מעצמה?
לאילמות סלקטיבית יש שני מופעים עיקריים: חולפת ומתמשכת. אילמות סלקטיבית חולפת מופיעה לרוב בשלבי מעבר והסתגלות והיא חולפת תוך זמן קצר. לעומת זאת, אילמות סלקטיבית מתמשכת היא הפרעה כרונית ועיקשת, הנוטה להפוך עמידה יותר בפני התערבות ככל שעובר הזמן. כאשר ההימנעות מדיבור היא ממושכת, מומלץ לפנות לייעוץ מקצועי.

איך מטפלים באילמות סלקטיבית?
הטיפול באילמות סלקטיבית במרפאה במרכז שניידר הוא קוגניטיבי התנהגותי (CBT). טיפול זה מתבסס על חשיפה הדרגתית למצבים הגורמים לחרדה במקביל לשינוי דפוסי החשיבה המתעוררים באופן אוטומטי בזמן התרחשותם של מצבים אילו. בהתאם לכך, נבנתה תוכנית טיפולית ייחודית המתאימה לקשייו של הילד. 

המטרה המרכזית בטיפול היא לעזור לילד להתחיל לדבר, ולשם כך ניתנות לו משימות דיבור באופן הדרגתי. הטיפול מתחיל עם דרישות נמוכות ומצומצמות ביותר ובהדרגה עולה הקושי. לדוגמה: מדרישה להקלטה של הדיבור העצמי בבית ובמצב לא מאיים, ועד לדרישה לדיבור במצב ובמקום מעוררי חרדה, כמו כיתה.

לכל ילד נבנה סולם משימות אישי ומובנה של מצבים בהם הוא מתקשה לדבר. המעבר מדרגת קושי אחת לשנייה נעשה רק לאחר הפחתה משמעותית ברמת החרדה בשלב הקודם. ההורים והצוות החינוכי הם שותפים מלאים בתהליך והם אלה שמוציאים לפועל את תוכנית המשימות. משימות אילו מלוות, בהתאם לגיל הילד, במציאת מחשבות מפחיתות חרדה ובאימון בטכניקות הרגעה גופניות. לצד כל זאת, נעשית אינטגרציה של הבנה פסיכודינמית, הלוקחת בחשבון את המאפיינים האישיותיים היחודיים של כל ילד וילד.

האם יש טיפול תרופתי לאילמות סלקטיבית?
במרבית המקרים הטיפול באילמות סלקטיבית הינו טיפול פסיכולוגי בלבד. במקרים בהם עוצמת החרדה של הילד גבוהה מאד ומקשה על ההתקדמות בטיפול הפסיכולוגי, ניתן לטפל בתרופות נוגדות חרדה ממשפחת ה־SSRI's.


ד"ר מעין שורר היא מנהלת לשעבר במרפאה לאילמות סלקטיבית, מחלקה לרפואה פסיכולוגית במרכז שניידר