החזר וושטי קיבתי: (GER (gastro esophageal reflux

GER היא הפרעה במערכת העיכול המתבטאת בזרימת תוכן קיבה מהקיבה לוושט.

המונח רפלוקס או בעברית החזר קיבתי-ושטי מתייחס להחזר בכוון הפוך. ההחזר מכיל מיצי קיבה מזון או נוזלים. הרפלוקס הוא בעצם הסיבה השכיחה ביותר לפליטות והקאות בינקות

הרפלוקס נובע מהפרעה בתפקוד סוגר הוושט התחתון.

סוגר הוושט התחתן הוא סוגר טבעתי הממוקם בבסיס הוושט. סוגר זה נפתח כדי לאפשר מעבר מזון לקיבה ונסגר על מנת למנוע את חזרתו לוושט. כאשר סוגר זה אינו מתפקד כראוי ונפתח לעיתים תכופות מדי או למשך זמן ארוך מדי, קיימת זרימה של חומצה חזרה לוושט היכולה להתבטא בהקאה ו/או תחושת צרבת.

בגיל הינקות קיימת נטייה מוגברת לסוגר הוושט התחתון להפתח למצב של הרפיה לעיתים קרובות או ממושכות ולכן תינוקות רבים נוטים לפלוט ולהקיא מדי פעם.

רוב התינוקות הסובלים מ- GER אינם מתלוננים למרות פליטות והקאות חוזרות.

במקרים מסוימים החזר של חומצת הקיבה לוושט עלול לגרום לסימפטומים שונים. צרבת היא הסימפטום השכיח ביותר אך כמובן שהתינוק אינו מסוגל לבטא תחושה זו. חומצת הקיבה העולה לוושט עלולה לגרום לתחושת כאב דלקת והתכייבות עם ביטוי של אי שקט מתמשך וסירוב לאכול, ובמקרים נדירים הצטלקות עם התפתחות של הצרויות.

עקב נטייה לדמם עלול להתפתח חוסר דם (אנמיה).

במקרים מסוימים עלולים להתפתח תסמינים בדרכי הנשימה כגון שיעול, צפצופים, ודלקות ריאה חוזרות, וצרידות. הועלו גם סברות על הקשר שבין רפלוקס ותסמונת מות בעריסה.

כאשר הפליטות וההקאות הם בנפחים גדולים קיים איבוד קלוריות מוגבר והתינוק יאט את קצב עלייתו במשקל.

רנטגן: ניתן להדגים את המעבר מהושט לקיבה ואת תפקוד הסוגר הושט התחתון על ידי צלומי רנטגן תוך כדי בליעת בריום.

ניטור חומציות הקיבה - pH- MONITORING: בדיקה הדורשת החדרת צינורית דרך האף לתוך הוושט ומאפשרת למדוד באופן רציף את רמות ה pH בוושט במשך 24 שעות, בתנוחות של עמידה ושכיבה, בעת ארוחות ובצום. בדיקה זו מאפשרת לכמת את מידת הרפלוקס.

בדיקה איזוטופית: על ידי שימוש בחומר איזוטופי רפואי שנבלע עם ארוחה ומאפשר מעקב אחרי המזון בקיבה, חזרתו לוושט, או מעברו לתריסריון.

בדיקת תנועתיות הוושט: מאפשרת לבדוק את הניע (פריסטלטיקה) של הוושט ואת הלחצים ופעילות הסוגר התחתון של הוושט.

לרוב תופעת הרפלוקס היא שפירה וחולפת מעצמה, בעיקר כאשר מדובר בתינוקות ובילדים צעירים.

שינויים תזונתיים יכולים לעזור ולהפחית את מידת הרפלוקס. השינויים כוללים הסמכת ארוחות על ידי קורנפלור, הקטנת נפחי הארוחה והימנעות מהאכלת יתר. הגבלת אוכל שומני, שוקולד, משקאות מכילי קפאין (כגון קולה), מיצי הדרים ועגבניות עשויים לשפר את המצב.

מומלצת הגבהת הגוף בזוית של 30, וכן המנעות מלבישת בגדים לוחצים או החתלה הדוקה.

במקרים מסוימים ועל פי שיקול דעת רפואי יש מקום לטיפול תרופתי. חלק מהתרופות משפיעות על דיכוי הפרשת החומצה בקיבה, וכך מקטינות את הנזק העלול להגרם על ידי ההחזר של תוכן הקיבה לוושט. תרופות אחרות מגבירות את תנועתיות מערכת העיכול ואת חוזק הסוגר התחתון, וכך מקטינות את מידת הרפלוקס.

א. קבוצת חוסמי H2 כגו:ן סימטידין, רנטידין פמוטידין

ב. קבוצת מעכבי משאבת הפרוטון (PPI) כגון: pantoprazol  Omeprazole Lansoprazol,

ג. התרופה גביסקון - מכילה גם חומר סותר חומצה, וגם יוצרת מעין שכבה בועית המצפה את תוכן הקיבה ומקטינה את הרפלקוס מכנית

במקרים קשים במיוחד של רפלוקס שאינו מגיב לטיפול השמרני וכשמתפתחים סיבוכים כגון הפרעה בגדילה, היצרות עם קשיי בליעה, אירועים חוזרים של דלקות ריאה או צפצופים יש מקום לשקול טיפול כירורגי. הניתוח המקובל הוא ניתוח הפונדופליקציה.

בניתוח זה יוצרים שרוול מלאכותי על ידי יצירת שרוול מהחלק העליון של הקיבה. השרוול עוטף את חלקו התחתון של הושט ואמור למנוע או להקטין את עוצמת הרפלוקס. בשנים האחרונות פותחה טכניקה לביצוע ניתוח זה בשיטה לפרוסקופית שהיא פחות חודרנית וההחלמה לאחר הניתוח מהירה יותר.